<h1>בית יד להמאירי — הלכ' נט"י שער שמיני</h1>
<h2>דף קו:</h2>
השער השמיני בבאור נטילה אחת עד היכן עולה לו. מי שנטל את ידיו והסיח דעתו מהם אין נטילתו עולה אפי' לשיעור מועט וחוזר ונוטל וכמו שאמרו במסכת' יומא דיבר עם חברו והפליג חוזר ונוטל ואם לא הסיח דעתו עולה לו לכל אותו דבר שנטל עליו ידיו אבל אם השלים דבר שנטל עליו אעפ"י שלא הסיח דעתו מהם אין עולה לו וחוזר ונוטל ואם התנה בשעת נטילה שתהא אותה נטילה עולה לכל מה שהוא צריך ליטול עליו באותו היום הואיל ושמרן כראוי ולא הסיח דעתו מהן עולה לו והוא שאמ' בגמ' כל הבשר [ק"ו ע"ב] נוטל אדם ידיו בשחרית ומתנה עליהם לכל היום כלו ומ"מ דוקא כשלא הסיח את דעתו שכל שהסיח את דעתו אין תנאי מועיל בה וכן כתבוה גדולי הפוסק' והמחברי' וכתבו הגאונים שאם אחר שנטל שפשף בגופו ובכיוצא בו הרי זה כהסח הדעת ואפי' בכותל שמא נגע ברוק או בשרץ או בזיעה שבגופו ובכותל מיהא לא יראה כן ובהדיא אמורה כן (בטהרות) [במס' ידים פ"ב מ"ב] נטל את הראשוני' ונמצא על ידו קיסם או צרור ידיו טמאות שאין המים השנים מטהר' אלא המים שעל גב היד רשב"ג אומר כל שהוא מברית המים טהור נטל ידו אחד ושפשפה בחברתה טמאה בראשו או בכותל טהורה. וזהו שאמרנו שתנאי מועיל לכל היום יש אומ' דוק' בשעת הדחק וכמו שאמ' בחולין [שם] אמר להו רבינא לבני פקתא דערבות אתון דלא שכיחי לכו מיא משו ידיכו מצפרא ואתנו עליהו לכולי יומא איכא דאמרי בשעת הדחק אין וכו' ופסקו גאוני ספרד כלשון זה הראשון ומ"מ בלשון אחרון אמר איכא דאמרי אפי' שלא בשעת הדחק ורוב מפרשי' פסקו כן ולקולא.
